<h1>או"ז הלכ' גיטין סימן תש"ז</h1>
<h2>דף לח:</h2>
[גיטין י"ד ע"א] הנהו גינאי דעביד חושבנא בהדי הדדי פש חמש אסתירי זוזי גבי חד מנייהו א"ל הבינהו ניהליה למרי ארעא באפי מרי ארעא וקנו מיניה לסוף עבד חושבנא בין דיליה לנפשיה לא פש גביה לא מידי אתא לקמיה דר"נ א"ל מה אעביד לך חדא דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ועוד הא קנו מינך א"ל רבא אטו האי מי קאמר דלא יהיבנא דליכא גבאי קאמר א"כ קניין בטעות הוא וכל קניין בטעות חוזר. פר"ח זצ"ל וכיון שנתברר אצל רב נחמן שטעו בחשבון מפי עדים או בהודאת בעלי הדין דן לחזור ואמר כל כה"ג קנין טעות הוא וכל קנין בטעות חוזר אבל אם אין ראיה ובעלי הדין מכחישין אותו או הלכו למדינת הים ואין הנתבע יכול לברר הטעות בראיה או בהודאת בעלי הדין אין בדבריו ממש. ירושלמי הכותב שטר לחבירו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב לו כלום בתחילת פ' אע"פ עכ"ל וכן כתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל דאי לא תימא הכי כל שטרי דעלמא נמי נימא דבטעות הויא מילתא וניפטור אלא ש"מ דהא מילתא מימרא מעלייתא ותריצא היא וכן פיר"ת זצ"ל ואע"ג דאית ליה מגו דאי בעי אמר חזרתי ופרעתי. וכן משמע מהא דתנן [שבועו' ל"ח ע"ב] מנה לי בידך א"ל הן למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב ובפ"ק דב"ב [ו' ע"א] מפרש טעמא כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי, ואמאי לא מהימן לומר אין לך בידי שטעיתי שהייתי סבור להיות חייב לך ואיני חייב לך כלום מיגו דאי בעי אמר פרעתי אח"כ, אלא ש"מ דלא מהימן לומר שטעה. והקשה רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל מההיא דסוף פרק גט פשוט [קע"ה ע"א] דאמר רבא ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו אין נאמנין, ומשמע דיתומין הוא דאין נאמנין במה שחזר ואמר האב פרעתי וטעה במה שאמר תנו אבל איהו גופיה הוה מהימן לומר טעיתי מיגו דאי בעי אמר אח"כ פרעתי ואומר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דאי איתא דאיהו הוה מהימן א"כ יתומים נמי ליהמנו בהאי מיגו דאי בעו אמרי פרענו אחרי כן או שאבינו פרע אח"כ, אלא ש"מ האי דשכיב מרע גופיה הוה מהימן אי הוה ידעינן שחזר ואמר שטעה לא מטעם מיגו אלא דשכיב מרע גופיה אין דעתו צלולה עליו ורגיל לטעות אבל אינש אחרינא אין יכול לטעון ולומר שטעה אפי' במגו מאחר שכבר הודה הלכך לא מהימן אפי' בשבועה אלא א"כ נתברר בראיה ברורה שטעה ע"י עדים או ע"י הודאת בעל דין.
